Parshas Yisro

Resolving the Chasam Sofer’s Powerful Question

How Can We Attest in Kiddush to the Fact that

HKB”H Rested from Creation on the Seventh Day

In this week’s parsha, parshas Yisro, we read the Ten Commandments — the “Aseres HaDibros” — uttered by HKB”H to all of Yisrael at the momentous revelation on Har Sinai. In this essay, we wish to focus on the fourth commandment, the positive commandment (Shemos 20, 8): “זכור את יום השבת לקדשו” — remember the Sabbath day to sanctify it. Elucidating this passuk, our blessed sages state (Pesachim 106a): “זוכרהו על היין בכניסתו” — remember it over wine, at its onset.

We start the Kiddush with “vayechulu” what chazal learn us is Evidence that HKB”H created the universe in six days and rested on the seventh day — it is appropriate to raise a point that has troubled us for years. Seeing as man was not created until the sixth day of creation, how can we testify to something that we did not actually witness? Albeit we believe wholeheartedly that HKB”H created the world in six days and rested on the seventh day. Nevertheless, it is implausible that a person would be allowed to testify in court about something he merely believes to be true but did not actually witness.

After considerable research, we learned that this question is addressed in the Derashos Chasam Sofer (Pesach, page 272, column 3): “והענין בזה כי המשמר שבת מעיד על כל הנ”ל, אך איך אוכל להעיד מה שלא ראיתי ולא ידעתי. אמנם בשעת יציאת מצרים ראינו בעינינו כי הוא הבורא, הוא החפץ, הוא היכול, אם כן על ידי יציאת מצרים נעשה עד על שבת בראשית” — he answers that during the exodus from Mitzrayim we witnessed with our own eyes that HKB”H is the Creator and that He is omnipotent; witnessing the exodus from Mitzrayim gave us the credentials to testify concerning the creation.

Clearly, the Chasam Sofer’s answer requires further explanation. While it is true that “yetzias Mitzrayim” proved to us beyond a shadow of a doubt that He is the Creator and is omnipotent, but the fact remains that we did not actually witness HKB”H creating the world in six days and resting on the seventh day. Although we sincerely believe this to be true, how can we testify to something that we did not witness with our own eyes?  In honor of Shabbas kodesh, I would like to propose a solution to this perplexing question in the Mamar.

Have a wonderful and sweet Shabbos

Yisro 5773

Translation Yisro 5773

Parshas Beshalach

“Speak to Bnei Yisrael and let them journey”

The Vital Lesson from the Decision to Jump into the Turbulent Sea:
the Amazing Tikun for the Indecisiveness Caused by the “Galus HaDa’as”

 

Dear Chaveirim.

In the mamar for this coming Shabbos known as “Shabbos Shirah”, when we read parshas Beshalach containing the “shirah” — the song of praise uttered by Yisrael concerning the incredible miracle of “krias Yam Suf,” it is only fitting that we examine the relevance of “krias Yam Suf” to our daily lives today.

It states in our parsha:  “Hashem said to Moshe, “Why do you cry out to me?  Speak to Bnei Yisrael and let them journey.  And you, lift up your staff and stretch out your arm over the sea and split it; and Bnei Yisrael shall come into the midst of the sea on dry land.”

Regarding this matter, we have learned in the Gemara (Soteh 37a):  None of the tribes wanted to be the first to go down into the sea.  Finally, Nachshon ben Aminadav was the first to jump into the sea. . . When the water reached up to his mouth he screamed out to Hashem (Thilim 69:2): “הושיעני אלקים כי באו מים עד נפש” — “Help me G-D for the waters have reached up to my sole”. It was only then that the Yam-Suf split to all of Yisrael.

Why did HKB”H choose to test the faith of Yisrael, by seeing if they are willing to sacrifice their lives on His behalf by jumping into the turbulent waters?

The Klipah of Mitzrayim Galus HaDa’as — Indecisiveness

We begin our journey with a precious introduction from the Arizal who teaches us that galus Mitzrayim was not only a physical, material exile but, in fact, was primarily a spiritual exile — “Galus HaDa’as” — the element of knowledge in the universe was in exile.  As such, there was an opposition to the knowledge and recognition of kedushah.

This is similarly explained in the Toldos Yaakov Yosef (end of Vayishlach) in the name of the Baal Shem Tov, zy”a.  He proceeds to explain in the name of the Baal Shem Tov that although the “Da’as” came out of exile during the exodus from Mitzrayim, the redemption of the “Da’as” was not complete.  In truth, during each of the exiles — and particularly in our current, bitter exile — the element of “Da’as” remains in galus.  Only with the future geulah will the “Da’as” come out of exile entirely.

Our great Rabbi the Bnei Yissaschar explains the meaning of “Galus HaDa’as” as it applies to the individual person.  His words are based on an important principle from the author of the Tanya in Likutei Amarim (Chapter 3) who characterizes the nature of the three aspects of the intellect known as:  chochmah, binah, Da’as.  They represent three stages in the development of man’s thought process — until he arrives at a final decision to perform a particular act as follows:

Chochmah — the initial thought or idea, for example, when a person considers building a house, before he considers how to accomplish the particular feat.  Binah — the second step in the process of ideation, weighing all the options and possibilities concerning all details how to build the house. 

Da’as is the final absolute decision to build the house based on the results of his deliberations during the chochmah and binah phases.  To execute a plan and make it a reality, a person must commit fully to his decision.  For, if he is not committed to his plan and his decisions, he will be overwhelmed with doubts as to how to proceed.

Based on these concepts, the Bnei Yissaschar addresses the subject of “Galus HaDa’as.”  Certainly, Yisrael comprehended on the levels of chochmah and binah that Hashem is the one and only G-d.  Nevertheless, they were incapable of committing fully to this belief and establishing it as a reality; it didn’t achieve the status of Da’as of kedushah.  Consequently, they sank to the forty-ninth level of tumah and were even guilty of idolatry — avodah zarah.

Go to the Opposite Extreme

Additionally, we present the famous words of the Rambam (Hilchos Deios 1, 4) instructing us to always choose the middle road.  Furthermore, the Rambam adds that if a person becomes corrupted with regard to any particular character-trait, he should remedy that character-trait by adopting the opposite extreme.  Once the flaw has been corrected, he should then return to the middle path.

We can now appreciate why HKB”H commanded Moshe:  “Why do you cry out to me?  Speak to Bnei Yisrael and let them journey.”  Since their “Da’as” was in exile, Yisrael could not transform their good intentions into reality.  Therefore, HKB”H told Moshe to command them to jump into the turbulent waters of the sea — performing an act of self-sacrifice.  Such an act required decisiveness and the pure, simple faith that Hashem would split the sea to save them.  Since people’s hearts are influenced by their actions, this would lead them to begin serving Hashem decisively and with commitment — demonstrating the Da’as of kedushah.

How beautiful this fits in with Shabbos which is called Da’as based on the possuk (Shemos 31:13): “Lodaas ki ani mekadishchem”.  The kedushah of Shabbos gives us the power to have “Da’as” — to serve Hashem decisively and with commitment.

Have a wonderful and sweet Shabbos
filled with Da’as of kedushah

Pinches

“דבר אל בני ישראל ויסעו”

הלקח הנשגב מהחלטת הקפיצה לים הסוער:
תיקון נפלא להתלבטות הנובעת מגלות ה”דעת”

שלום וברכה חברים וידידים הי”ו.

במאמר השבוע לקראת שבת קודש הבא עלינו לטובה “שבת שירה”, דבר בעתו מה טוב לקשר את הנס של קריעת ים סוף לחיינו היום יום, על פי מה שכתוב בפרשתנו (שמות יד-טו): “ויאמר ה’ אל משה מה תצעק אלי דבר אל בני ישראל ויסעו”. ופירש רש”י בשם המכילתא: “אין להם אלא ליסע שאין הים עומד בפניהם, כדאי זכות אבותיהם והם, והאמונה שהאמינו בי ויצאו, לקרוע להם הים”.

שנינו על כך בגמרא (סוטה לז.): “זה אומר אין אני יורד תחילה לים, וזה אומר אין אני יורד תחילה לים, קפץ נחשון בן עמינדב וירד לים תחילה… ועליו מפרש בקבלה (תהלים סט-ב) הושיעני אלקים כי באו מים עד נפש”. וראוי להתבונן מה ראה הקב”ה על ככה לבחון את ישראל בקפיצתם לתוך הים.

פתח דברינו יאיר בהקדמה יקרה שמקורה בכתבי רבינו האריז”ל ובספרי חסידות, כי גלות מצרים לא היתה רק גלות גשמית וחומרית, אלא בעיקר גלות רוחנית – גלות הדעת המתנגדת לדעת דקדושה. ב”תולדות יעקב יוסף” (פרשת וישלח) מביא בשם הבעש”ט, כי בכל הגלויות ובפרט בגלות המר הזה, הדעת עדיין בגלות, עד הגאולה העתידה שאז תצא גם הדעת מהגלות, ולפי זה מוטלת עלינו החובה להבין מהי גלות הדעת בדרך עבודה.

נקדים לבאר ענין גלות הדעת כפי שלמדנו ממשנתו הטהורה של ה”בני יששכר” (אדר מאמר ג דרוש א), שמבסס את דבריו על יסוד גדול בדברי בעל התניא ב”לקוטי אמרים” (פרק ג), מהות ג’ הבחינות שבשכל הנקראים: חכמה בינה ודעת, שהם בעצם ג’ שלבים בתהליך ההתפתחות במחשבת האדם, עד שמגיע להחלטה הסופית לבצע הדבר שעלה במחשבתו.

“חכמה” היא המושכל הראשון שעולה במחשבת האדם למשל לבנות לו בית. “בינה” היא המושכל השני בבחינת: “מבין דבר מתוך דבר”, איך לבנות בית זה, כמה חדרים יהיו בו, וכן בכל פרטי הבית. “דעת” היא לשון חיבור, דהיינו החלטה סופית בוודאות גמורה לבנות את ביתו, כי כדי להוציא הדבר מהכוח אל הפועל, צריך שיהיה קשור להחלטתו בקשר אמיץ בל ימוט.

לפי זה מבאר ה”בני יששכר” ענין גלות הדעת, כי על אף שהשכילו ישראל להבין בחכמתם ובינתם כי ה’ הוא האלקים אין עוד, לא היו מסוגלים להיות קשור בקשר אמיץ באמונה זו בבחינת דעת דקדושה, עד כדי כך שתשפיע הדעת להוציא מחשבה זו מהכח אל הפועל, ועל ידי זה שקעו במ”ט שערי טומאה עד שעבדו עבודה זרה.

יומתק להבין בזה המאמר בגמרא (נדרים מא.): “אמר אביי, נקטינן אין עני אלא בדעה. במערבא אמרי, דדא ביה כולא ביה, דלא דא ביה מה ביה, דא קני מה חסר, דא לא קני מה קני”. פירוש: “מי שיש בו דעה יש בו הכל, ואם אין בו דעה אין בו כלום, מי שקנה דעה לא חסר לו כלום, מי שלא קנה דעה מה קנה”. כי אדם שאין לו דעת להחליט לא יוכל לבצע שום דבר, כי תמיד יעלו בו ספיקות אם ראוי לעשות כך או כך.

ומזה נשכיל להבין מהי גלות הדעת בכל דור ודור, חוסר הבהירות וההחלטיות בעבודת ה’, כי כך דרכו של היצר שמכניס ספיקות בלב האדם, מדוע אתה לומד לימוד זה ולא לימוד אחר, מדוע אתה מתנהג בדרך זו בעבודת ה’ ולא בדרך זו, וכך הוא מבלבל את דעת האדם שיהיו לו כל מיני ספיקות כדת מה לעשות, ועל כך תקנו חכמינו ז”ל ברכה מיוחדת בתפלת שמונה עשרה: “אתה חונן לאדם דעת… ברוך אתה ה’ חונן הדעת”.

“כי אחרי הפעולות נמשכים הלבבות”

בדרך זו במסילה נעלה לבאר מה שאמר הקב”ה למשה: “מה תצעק אלי דבר אל בני ישראל ויסעו” – לתוך הים, על פי דבריו הידועים והנפלאים של ה”חינוך” (מצוה טז) כי המעשים של אדם משפיעים על מחשבותיו, ובלשון קדשו:

“דע כי האדם נפעל כפי פעולותיו, ולבו וכל מחשבותיו תמיד אחר מעשיו שהוא עושה בהם אם טוב ואם רע, ואפילו רשע גמור בלבבו וכל יצר מחשבות לבו רק רע כל היום, אם יערה רוחו וישים השתדלותו ועסקו בהתמדה בתורה ובמצוות אפילו שלא לשם שמים, מיד יטה אל הטוב ומתוך שלא לשמה בא לשמה ובכח מעשיו ימית היצר הרע, כי אחרי הפעולות נמשכים הלבבות”.

הנה כי כן ירווח לנו להבין מה שצוה הקב”ה למשה: “מה תצעק אלי דבר אל בני ישראל ויסעו”, כי מאחר שגלות הדעת היא שלא יכלו ישראל להוציא רצונם מהכח אל הפועל, לכן הקדים הקב”ה לומר למשה לצוות על ישראל שיקפצו לתוך הים הסוער במסירות נפש, שאי אפשר לעשות מעשה כזה רק בהחלטה ברורה, שהם מאמינים בה’ אמונה פשוטה עד כדי מסירות נפש שיקרע להם את הים, ועל ידי זה יתקיים בהם: “כי אחרי הפעולות נמשכים הלבבות”, ויתחילו מעתה לעבוד את ה’ בנחישות בבחינת דעת דקדושה.

ידוע מה שכתב ה”בני יששכר” פעמים אין ספור, כי שבת היא דעת דקדושה ככתוב (שמות לא-יג): “אך את שבתתי תשמורו כי אות הוא ביני וביניכם לדורותיכם לדעת כי אני ה’ מקדישכם”. מזה נשכיל להבין לנצל את השבת כדי להתחזק בקדושת הדעת, לעמוד בהחלטתנו להוציא את רצוננו לעבוד את ה’ מהכח אל הפועל, ובזכות זה נזכה לגאולה שלימה במהרה בימינו אמן.

ידיכם עוז

פנחס פרידמאן – ירושלים

~  The Mamer in Loshon H’Kodesh is published weekly at the “Hamachne Hachareidi”

for subscription to the weekly newspaper, email news@hamachne.com. ~

~ Click the link below for the article in Loshon H’Kodesh and the English translation ~

Beshalach 5773

Translation Beshalach 5773

Parshas Bo

Let us abolish the Klipah of “Chamor” — Laziness
with Zrizus – Quickness, that will Hasten the Geulah

Dear brothers and friends.

In this week’s mamar for parshas Bo we read: “You shall guard the matzos, for on this very day I will have taken your legions out of the land of Mitzrayim; you shall guard this day for your generations as an eternal statute.  Rashi comments in the name of the Mechilta:  “Do not read the word merely as “matzos”, but rather also as “Mitzvos”; just as we do not allow the matzos to leaven, so, too, we should not allow Mitzvos to leaven”; in other words, if you have the opportunity to perform a mitzvah, you should perform it immediately.

We find a wonderful explanation in the writings of the Chasam Sofer, why HKB”H chose to teach us this vital lesson specifically here, based on The Arizal who teaches us:  HKB”H did not want to delay to take out Klal Yisroel from Mitzrayim, because they had already sunk to the forty-ninth level of tumah.  Had they delayed any longer in Mitzrayim, they would have sunk to the fiftieth level — from which they would never have been able to exit.

This teaches us a vital lesson concerning the performance of Mitzvos.  We must act promptly and eagerly.  For, if we put off the performance of a mitzvah, the vigilant yetzer will cause it to spoil and leaven; the yetzer will provide us with all sorts of excuses to be negligent.

The Klipah of “Chamor” Is Laziness

We suggest a fascinating thought based on the Zohar hakadosh (Vayishlach) who teaches us that Mitzrayim is the klipah of the “chamor”, as reflected by the prophesy (Yechezkel 23, 20):  “Their flesh is the flesh of donkeys“.  The divine kabbalist Rabbi Moshe Cordovero, zy”a, known as the Ramak, teaches us that the klipah of the “chamor” is laziness.  The nature of the donkey is not to rush or run; it exemplifies laziness.

The Ramak interprets the passuk in the passage of the “akeidah” as follows:  “וישכם אברהם בבוקר” — Avraham rose early to perform the mitzvah of the “akeidah” with quickness; in this merit, “ויחבוש את חמורו” — he controlled and conquered the klipah of the “chamor” — laziness.

With this understanding, we can now appreciate the message conveyed by the passuk: “You shall guard the matzos”, as Rashi comments, just as we must take care not to let the matzos leaven, so, too, we must not waste opportunities to perform Mitzvos.  The purpose of the exodus from Mitzrayim was not just the physical redemption but also the spiritual redemption, to get out of the klipah of Mitzrayim – “chamor”, representing laziness.

Therefore, HKB”H set an example for all of Yisrael by redeeming them swiftly and ahead of the expected time so that they would not descend to the fiftieth level of tumah.  As a result, their dough did not have sufficient time to leaven, teaching us to follow His example by fulfilling the Mitzvos of Hashem swiftly and eagerly.  For this reason, on the occasion of the first Pesach, in Mitzrayim, Yisrael were commanded (Shemos 12, 11): “Vaachaltem oso bechipazon”  — “You shall eat it hastily” — in order to overcome and subdue the klipah of the “chamor” — laziness.

This friends, is only the beginning of a journey that opens up for us a fascinating view, to explain the the teaching of Rabbi Yehoshua ben Levi:  If we Jews are deserving, mashiach will come with the clouds of Heaven, but if they are not deserving, he will come as a: “Oni vorochov al hachamor” – “a pauper riding on a donkey”. 

If they merit serving Hashem with swiftness, correspondingly, Mashiach will come swiftly on the clouds of Heaven.  If, however, they are not meritorious, chas v’shalom, and serve Hashem lethargically, Mashiach will first have to subjugate the klipah of the “chamor” — laziness.  Hence, in the latter case, his arrival will be delayed.  He will necessarily arrive like a humble pauper due to Yisrael’s lack of good deeds.  Additionally, he will arrive “riding on a donkey” — in other words, he will have to overcome the “chamor” and subdue the klipah of laziness.

So brothers, let us learn the lesson to serve Hashem with promptness, so Mashiach will also arrive swiftly on the Clouds of Glory.  It will not be necessary for him to arrive like a: “Oni vorochov al hachamor”— “A humble pauper riding on a donkey”; he will not have to first subdue the klipah of the “chamor”.  For, this troublesome klipah will have already been eliminated by our promptness and eagerness.  In this manner, we will merit the geulah in the form of “Achishone” — hastily, in our days.  Amen.

 

“ושמרתם את המצות – אין מחמיצין את המצוות”

ביטול קליפת מצרים החמור שהיא העצלות
בזכות הזריזות שמקרבת הגאולה בבחינת “אחישנה”

********************* 

חתם סופר: קיום המצוות בזריזות אנו למדים מהקב”ה,
שהזדרז להוציא את ישראל ממצרים שלא ישקעו בנ’ שערי טומאה

זוהר הקדוש: קליפת מצרים היא החמור
אשר עליהם אמר הנביא יחזקאל: “אשר בשר חמורים בשרם”

רמ”ק: קליפת החמור היא העצלות שהכניעו אברהם אבינו
בשעת העקידה ככתוב: “ויחבוש את חמורו”

פלא והפלא: הלא החמור נושא על גבו משא כבד
יותר מכל בעל חי, אם כן איך אפשר לומר שהוא עצל

תשובה: החמור מצדיק את עצלותו בכך שהוא נושא משא כבד,
כדי שגם האדם יתעצל בתורה בטענה זו

“יששכר חמור גרם” – יששכר עמוד התורה
נושא על גבו משא כבד של התורה ועם כל זאת אינו מתעצל

הגאולה העתידה תלויה בעבודתנו:
“זכו” – לעבוד את ה’ בזריזות, “אחישנה” – יחיש הקב”ה את הגאולה

“לא זכו” – שיעבדו בעצלות, “עני ורוכב על החמור”,
יצטרך משיח להכניע את העצלות של קליפת חמור

~  The Mamer in Loshon H’Kodesh is published weekly at the “Hamachne Hachareidi”

for subscription to the weekly newspaper, email news@hamachne.com. ~

~ Click the link below for the article in Loshon H’Kodesh and the English translation ~

Bo 5773

Translation Bo 5773

Parshas Vaeira

“I shall bring about redemption between My people and your people”

The Complete Redemption Hinges on the Tikun of the “Vav HaChibur”:
Connecting with Toras Yisrael and Separating from the culture of Non-Jews

Rabeinu Bachayei: the word “פדת“ appears in the Torah without the letter “vav”;
this spelling indicates that the geulah from Mitzrayim was not complete

Shela hakadosh: At the time of the future geulah,
HKB”H will restore the missing “vav”

Chidushei HaRim: “I shall take you out from under the burdens of Mitzrayim” —
by giving the understanding not to tolerate the tumah of Mitzrayim

Zohar hakadosh: Had Yisrael not tasted or eaten the Egyptians’ food,
they would not have remained in exile and suffered at the hands of the Egyptians

Eisav is sustained by the damage caused to this “vav hachibur”,
by connecting to the  culture of the goyim and their customs 

Eliyahu will extract the “vav” from Eisav’s name and return it to Yaakov,
thereafter, Yaakov will appear in its complete form with the letter “vav”-“יעקוב“ 

Rabbi Pinchas of Koritz zy”a: Changing one’s name, language and attire,
leads one to sink down into the fiftieth level of tumah

Vaeira 5773

Translation Vaeira 5773

מאמר לפרשת שמות תשע”ג

“אסורה נא ואראה את המראה הגדול הזה”

משה השתוקק להקדים קבלת התורה
כדי להשקיט צערו של הקב”ה השוכן בסנה

 

שלום וברכה חברים וידידים הי”ו.

בפרשתנו פרשת שמות אנו למדים על הגילוי הנפלא והנורא, שנתגלה הקב”ה לראשונה למשה רבינו במראה הסנה, בט”ו בניסן שנה אחת לפני שיצאו ישראל ממצרים כמו שכתב רבינו בחיי (שמות ג-ד): “כי המראה הזאת למשה בט”ו בניסן היה, וזהו מתוך הסנה הוא יום הגאולה לשנה הבאה”.

והנה ברור כי אפילו אם כל הרקיעים גווילים, כל העצים קולמוסים, כל הימים דיו, וכל דיירי הארץ סופרים, אין אנו מספיקים לפענח העומק הטמון במחזה אלקי זה, שנתגלה הקב”ה למשה רבינו: “בלבת אש מתוך הסנה”, אך עם כל זאת מוטלת עלינו החובה להבין ולהשכיל מעט מזעיר גם לפי קוצר השגתנו.

נקדים מאמר המדרש (שמו”ר ב-ד) כי מראה הסנה היה בהר סיני: “ויבוא אל הר האלהים – ששם קבלו ישראל אלהותו של הקב”ה”. וכתב הרמב”ן כי משה רבינו עדיין לא היה ראוי כאן למדרגה גדולה של נבואה שזכה אליה במתן תורה, ובלשון קדשו: “אל תקרב הלום, לא הגיע עדיין למעלתו הגדולה בנבואה, כי בהר סיני ניגש אל הערפל אשר שם האלקים, וכן ענין הסתרת פנים, שעדיין לא עלה למה שנאמר בו (במדבר יב-ח) ותמונת ה’ יביט”.

ונראה לבאר דברי הרמב”ן שעשה השוואה בין מדרגתו של משה במראה הסנה למדרגתו במתן תורה, על פי מה שכתב רבינו בחיי (שמות ג-א): “והנה המראה הזאת הוא רמז למשה, למה שעתיד הקב”ה ליתן תורה באש על ידו במקום הזה, וישמעו כל ישראל אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה”. מבואר מזה כי מה שנתגלה הקב”ה למשה במראה הסנה בהר סיני, היה כדי להכין את משה לקראת מתן תורה שהוא עתיד לקבל את התורה לישראל.

“אסורה נא” – “אין נא אלא לשון בקשה”

בדרך זו במסילה נעלה לבאר מה שהשתוקק משה רבינו להתקרב אל הקב”ה באמרו: “אסורה נא ואראה את המראה הגדול הזה מדוע לא יבער הסנה”, על פי מה שפירש רש”י: “מתוך הסנה, ולא אילן אחר משום עמו אנכי בצרה”. פירוש כי הסנה הוא מלא קוצים. ובפשטות הכוונה בזה שנצטער הקב”ה בצער גלותם של ישראל.

אולם יש לפרש הכוונה בזה על פי הידוע מהזוהר הקדוש (פרשת אחרי עג.): “ג’ דרגין אינון מתקשרן דא בדא קוב”ה אורייתא וישראל“. פירוש ג’ מדרגות מתקשרות זו עם זו, הקב”ה התורה וישראל. וזהו שאנו אומרים בתפלת ערבית: “כי הם חיינו ואורך ימינו ובהם נהגה יומם ולילה”. ומזה נשכיל להבין כי בגלות מצרים טרם שקיבלו ישראל את התורה, היו בצער לא רק מחמת שעבוד הגוף, אלא גם מחמת צער הנשמות שעדיין לא קיבלו את התורה שורש חיותם.

הנה כי כן מטעם זה השרה הקב”ה את שכינתו בתוך הסנה לרמז על: “עמו אנכי בצרה”, כי גם הקב”ה כביכול היה שרוי בצער כל זמן שלא קיבלו ישראל את התורה, שהרי “קוב”ה אורייתא וישראל” קשורים זה בזה בקשר אמיץ בל ימוט, וזהו ששנינו בגמרא (ברכות ח.): “מיום שחרב בית המקדש אין לו להקב”ה בעולמו אלא ארבע אמות של הלכה בלבד”, כי שם בד’ אמות של הלכה שאיש ישראל עוסק מתקשר הקב”ה עם התורה ועם ישראל.

“ואראה את המראה הגדול” – של אש התורה השוכן בסנה

מעתה יאירו עינינו להבין מדוע השתוקק משה רבינו כל כך להתקרב אל ה’, כי כאשר ראה שהקב”ה משרה את שכינתו בלבת אש מתוך הסנה והסנה איננו אוכל, מגודל צערו שמשתתף בצערם של ישראל שעדיין לא קיבלו את התורה, והשיג ברוח קדשו את שורש נשמתו שהוא מיועד לכך לעלות אל הר סיני לקבל את התורה לישראל. פתח מיד בתפלה לפני ה’: “אסורה נא” – “אין נא אלא לשון בקשה”, רבונו של עולם תן לי רשות להתקרב אליך, “ואראה את המראה הגדול הזה” – של אש התורה הנמצאת עם הקב”ה כי קוב”ה ואורייתא חד הם.

והוסיף לשפוך את לבו הטהור ברחמים ובתחנונים: “מדוע לא יבער הסנה” – מדוע עדיין לא הגיע הזמן שיבער הסנה ויכלה מן העולם על ידי שיקבלו ישראל את התורה. “וירא ה’ כי סר לראות”, שביקש להתקרב אל הקב”ה כדי לקבל את התורה לישראל, “ויאמר אל תקרב הלום” – כי עדיין אינך מוכן לכך.

יומתק להבין בזה מה שמצינו השוואה נפלאה בין מראה הסנה למעמד מתן תורה, אשר בשניהם היה ההר בוער באש, אלא שבעוד שבמראה הסנה היה האש בוער מתוך הסנה, הרי שבמתן תורה היה ההר בוער באש בלי הסנה. ולפי האמור הביאור בזה, כי במראה הסנה היה הקב”ה שרוי בצער שעדיין לא קיבלו ישראל את התורה, אבל במתן תורה שירד הקב”ה למסור את התורה לישראל שוב לא הצטער בתוך הסנה.

היוצא לנו מכל זה, כי החובה מוטלת עלינו להקל את צערו של הקב”ה שלא ישרה את שכינתו בתוך הסנה, על ידי שנעסוק בתורה ובעבודת ה’, ובפרט ביום השבת שאין אנו עסוקים במלאכה, וכל כולו מיועד לתורה ולעבודת ה’, אז נכון שאנו עייפים מכל השבוע וצריך לנוח קצת, אבל ח”ו לבזבז כל השבת בשינה, אלא נקדיש כמה שעות לפני התפלה או אחרי התפלה, לגלות את אהבתנו והכרת תודתנו להקב”ה ולתורתו, על כל הטוב אשר הוא גומל אותנו יום יום ושעה שעה.

שבת שלום ומבורך

ידידכם פנחס מירושלים

~ Click the link below for the article in Loshon H’Kodesh ~

Shemos 5773

Parshas Shemos

Moshe Yearned to Approach the Bush to Hasten
the Receiving of the Torah in order to Diminish HKB”H’s Suffering

Dear brothers & friends.

In the mamar for this week’s parsha, parshas Shemos, we learn of the very first time HKB”H reveals Himself to Moshe Rabeinu—Hashem’s loyal servant and Yisrael’s loyal shepherd.  According to Rabeinu Bachayei (Shemos 3, 4), the amazing revelation of the burning bush occurred on the fifteenth of Nissan, exactly one year prior to the exodus from Mitzrayim.

Even if all the firmaments were parchments, all the trees were quills, all the seas were ink, and all the inhabitants of earth were scribes, it would not suffice to decipher the mysteries concealed within this divine revelation of HKB”H appearance to Moshe:  “In a flame of fire from within the thorn-bush”.  Nonetheless, it is incumbent upon us to attempt to comprehend to some small degree, to the best of our limited abilities.

We begin our journey with the Midrash that the revelation of the burning bush took place on Har Sinai which is called: “Har haelokim”  — the Mountain of G-d, because it is where Yisrael accepted HKB”H as their G-d.  The Ramban explains that Moshe Rabeinu had not yet achieved the spiritual level compatible with this level of prophecy that he had the day at Matan Torah, when he was allowed to approach and come closer to HKB”H to accept the Torah.  Obviously, this is the reason that HKB”H’s told him:  “אל תקרב הלום” — don’t come any closer.

Continuing along this exalted path we explain, why Moshe Rabeinu yearned to draw nearer to HKB”H as he remarked to himself:   “אסורה נא ואראה את המראה הגדול הזה מדוע לא יבער הסנה” — he was fascinated and wished to understand why the bush would not be consumed by the fire.  Moshe understood that the reason HKB”H rested within the thorn-bush was to convey the message: “I am with him in distress”.  For, HKB”H suffered, so to speak, so long as Yisrael had not yet received the Torah.

Consequently, he immediately beseeched Hashem:  “אסורה נא – אין נא אלא לשון בקשה” —Master of the Universe, give me permission to come nearer to you; and allow me to behold the fire of the Torah that is with HKB”H and give it to Yisroel.  He continued to pour out his pure heart with merciful pleas:  “מדוע לא יבער הסנה” — why has the time not yet arrived for the bush of thorns to be consumed and eliminated from the world?  Why must HKB”H continue to suffer over the fact that Yisrael have not yet received the Torah?  Rather, let me accept for them the Torah now and stop the suffering.

To this end the Torah states:   “וירא ה’ כי סר לראות”— when HKB”H saw that Moshe wished to ascend to the top of the mountain where HKB”H rested within the burning bush, in order to receive the Torah for Yisrael.  “ויאמר אל תקרב הלום” — G-d called out to him, warning him not to come any closer, informing him that he was not yet worthy to do so — as he would be in the future at the time of Matan Torah, when he would climb into the foggy mist where G-d was located.

We now comprehend the amazing comparison between the revelation of the burning bush and the revelation of Matan Torah.  The mountain was ablaze on both occasions.  During the revelation of the burning bush, however, the fire burned within the bush; while at Matan Torah the mountain was consumed with fire without the thorn-bush.  This important difference can be explained as follows:  at the time of the revelation of the burning thorn-bush, HKB”H was engrossed in suffering and distress over the fact that Yisrael had not yet received the Torah.  Yet, at the time of Matan Torah, when HKB”H descended to give Yisrael the Torah, He suffered no longer within the confines of the thorn-bush.

So brothers & friends the lesson we need to learn from this is:  To see to it that Hashem should not suffer from resting in the bush of thorns.  We can achieve this only be learning Torah and doing mitzvos, especially on the holy day of Shabbos when we are not allowed to work, so we can devote more time with the holy G-d our father and with his holy Torah.

Let us all have a wonderful Shabbos
Pinches from Yerushalayim

~ Click the link below for the article in English translation ~

Translation Shemos 5773