Parshas Beshalach

“Speak to Bnei Yisrael and let them journey”

The Vital Lesson from the Decision to Jump into the Turbulent Sea:
the Amazing Tikun for the Indecisiveness Caused by the “Galus HaDa’as”

 

Dear Chaveirim.

In the mamar for this coming Shabbos known as “Shabbos Shirah”, when we read parshas Beshalach containing the “shirah” — the song of praise uttered by Yisrael concerning the incredible miracle of “krias Yam Suf,” it is only fitting that we examine the relevance of “krias Yam Suf” to our daily lives today.

It states in our parsha:  “Hashem said to Moshe, “Why do you cry out to me?  Speak to Bnei Yisrael and let them journey.  And you, lift up your staff and stretch out your arm over the sea and split it; and Bnei Yisrael shall come into the midst of the sea on dry land.”

Regarding this matter, we have learned in the Gemara (Soteh 37a):  None of the tribes wanted to be the first to go down into the sea.  Finally, Nachshon ben Aminadav was the first to jump into the sea. . . When the water reached up to his mouth he screamed out to Hashem (Thilim 69:2): “הושיעני אלקים כי באו מים עד נפש”“Help me G-D for the waters have reached up to my sole”. It was only then that the Yam-Suf split to all of Yisrael.

Why did HKB”H choose to test the faith of Yisrael, by seeing if they are willing to sacrifice their lives on His behalf by jumping into the turbulent waters?

The Klipah of Mitzrayim Galus HaDa’as — Indecisiveness

We begin our journey with a precious introduction from the Arizal who teaches us that galus Mitzrayim was not only a physical, material exile but, in fact, was primarily a spiritual exile — “Galus HaDa’as” — the element of knowledge in the universe was in exile.  As such, there was an opposition to the knowledge and recognition of kedushah.

This is similarly explained in the Toldos Yaakov Yosef (end of Vayishlach) in the name of the Baal Shem Tov, zy”a.  He proceeds to explain in the name of the Baal Shem Tov that although the “Da’as” came out of exile during the exodus from Mitzrayim, the redemption of the “Da’as” was not complete.  In truth, during each of the exiles — and particularly in our current, bitter exile — the element of “Da’as” remains in galus.  Only with the future geulah will the “Da’as” come out of exile entirely.

Our great Rabbi the Bnei Yissaschar explains the meaning of “Galus HaDa’as” as it applies to the individual person.  His words are based on an important principle from the author of the Tanya in Likutei Amarim (Chapter 3) who characterizes the nature of the three aspects of the intellect known as:  chochmah, binah, Da’as.  They represent three stages in the development of man’s thought process — until he arrives at a final decision to perform a particular act as follows:

Chochmah — the initial thought or idea, for example, when a person considers building a house, before he considers how to accomplish the particular feat.  Binah — the second step in the process of ideation, weighing all the options and possibilities concerning all details how to build the house. 

Da’as is the final absolute decision to build the house based on the results of his deliberations during the chochmah and binah phases.  To execute a plan and make it a reality, a person must commit fully to his decision.  For, if he is not committed to his plan and his decisions, he will be overwhelmed with doubts as to how to proceed.

Based on these concepts, the Bnei Yissaschar addresses the subject of “Galus HaDa’as.”  Certainly, Yisrael comprehended on the levels of chochmah and binah that Hashem is the one and only G-d.  Nevertheless, they were incapable of committing fully to this belief and establishing it as a reality; it didn’t achieve the status of Da’as of kedushah.  Consequently, they sank to the forty-ninth level of tumah and were even guilty of idolatry — avodah zarah.

Go to the Opposite Extreme

Additionally, we present the famous words of the Rambam (Hilchos Deios 1, 4) instructing us to always choose the middle road.  Furthermore, the Rambam adds that if a person becomes corrupted with regard to any particular character-trait, he should remedy that character-trait by adopting the opposite extreme.  Once the flaw has been corrected, he should then return to the middle path.

We can now appreciate why HKB”H commanded Moshe:  “Why do you cry out to me?  Speak to Bnei Yisrael and let them journey.”  Since their “Da’as” was in exile, Yisrael could not transform their good intentions into reality.  Therefore, HKB”H told Moshe to command them to jump into the turbulent waters of the sea — performing an act of self-sacrifice.  Such an act required decisiveness and the pure, simple faith that Hashem would split the sea to save them.  Since people’s hearts are influenced by their actions, this would lead them to begin serving Hashem decisively and with commitment — demonstrating the Da’as of kedushah.

How beautiful this fits in with Shabbos which is called Da’as based on the possuk (Shemos 31:13): “Lodaas ki ani mekadishchem”.  The kedushah of Shabbos gives us the power to have “Da’as” — to serve Hashem decisively and with commitment.

Have a wonderful and sweet Shabbos
filled with Da’as of kedushah

Pinches

“דבר אל בני ישראל ויסעו”

הלקח הנשגב מהחלטת הקפיצה לים הסוער:
תיקון נפלא להתלבטות הנובעת מגלות ה”דעת”

שלום וברכה חברים וידידים הי”ו.

במאמר השבוע לקראת שבת קודש הבא עלינו לטובה “שבת שירה”, דבר בעתו מה טוב לקשר את הנס של קריעת ים סוף לחיינו היום יום, על פי מה שכתוב בפרשתנו (שמות יד-טו): “ויאמר ה’ אל משה מה תצעק אלי דבר אל בני ישראל ויסעו”. ופירש רש”י בשם המכילתא: “אין להם אלא ליסע שאין הים עומד בפניהם, כדאי זכות אבותיהם והם, והאמונה שהאמינו בי ויצאו, לקרוע להם הים”.

שנינו על כך בגמרא (סוטה לז.): “זה אומר אין אני יורד תחילה לים, וזה אומר אין אני יורד תחילה לים, קפץ נחשון בן עמינדב וירד לים תחילה… ועליו מפרש בקבלה (תהלים סט-ב) הושיעני אלקים כי באו מים עד נפש”. וראוי להתבונן מה ראה הקב”ה על ככה לבחון את ישראל בקפיצתם לתוך הים.

פתח דברינו יאיר בהקדמה יקרה שמקורה בכתבי רבינו האריז”ל ובספרי חסידות, כי גלות מצרים לא היתה רק גלות גשמית וחומרית, אלא בעיקר גלות רוחנית – גלות הדעת המתנגדת לדעת דקדושה. ב”תולדות יעקב יוסף” (פרשת וישלח) מביא בשם הבעש”ט, כי בכל הגלויות ובפרט בגלות המר הזה, הדעת עדיין בגלות, עד הגאולה העתידה שאז תצא גם הדעת מהגלות, ולפי זה מוטלת עלינו החובה להבין מהי גלות הדעת בדרך עבודה.

נקדים לבאר ענין גלות הדעת כפי שלמדנו ממשנתו הטהורה של ה”בני יששכר” (אדר מאמר ג דרוש א), שמבסס את דבריו על יסוד גדול בדברי בעל התניא ב”לקוטי אמרים” (פרק ג), מהות ג’ הבחינות שבשכל הנקראים: חכמה בינה ודעת, שהם בעצם ג’ שלבים בתהליך ההתפתחות במחשבת האדם, עד שמגיע להחלטה הסופית לבצע הדבר שעלה במחשבתו.

“חכמה” היא המושכל הראשון שעולה במחשבת האדם למשל לבנות לו בית. “בינה” היא המושכל השני בבחינת: “מבין דבר מתוך דבר”, איך לבנות בית זה, כמה חדרים יהיו בו, וכן בכל פרטי הבית. “דעת” היא לשון חיבור, דהיינו החלטה סופית בוודאות גמורה לבנות את ביתו, כי כדי להוציא הדבר מהכוח אל הפועל, צריך שיהיה קשור להחלטתו בקשר אמיץ בל ימוט.

לפי זה מבאר ה”בני יששכר” ענין גלות הדעת, כי על אף שהשכילו ישראל להבין בחכמתם ובינתם כי ה’ הוא האלקים אין עוד, לא היו מסוגלים להיות קשור בקשר אמיץ באמונה זו בבחינת דעת דקדושה, עד כדי כך שתשפיע הדעת להוציא מחשבה זו מהכח אל הפועל, ועל ידי זה שקעו במ”ט שערי טומאה עד שעבדו עבודה זרה.

יומתק להבין בזה המאמר בגמרא (נדרים מא.): “אמר אביי, נקטינן אין עני אלא בדעה. במערבא אמרי, דדא ביה כולא ביה, דלא דא ביה מה ביה, דא קני מה חסר, דא לא קני מה קני”. פירוש: “מי שיש בו דעה יש בו הכל, ואם אין בו דעה אין בו כלום, מי שקנה דעה לא חסר לו כלום, מי שלא קנה דעה מה קנה”. כי אדם שאין לו דעת להחליט לא יוכל לבצע שום דבר, כי תמיד יעלו בו ספיקות אם ראוי לעשות כך או כך.

ומזה נשכיל להבין מהי גלות הדעת בכל דור ודור, חוסר הבהירות וההחלטיות בעבודת ה’, כי כך דרכו של היצר שמכניס ספיקות בלב האדם, מדוע אתה לומד לימוד זה ולא לימוד אחר, מדוע אתה מתנהג בדרך זו בעבודת ה’ ולא בדרך זו, וכך הוא מבלבל את דעת האדם שיהיו לו כל מיני ספיקות כדת מה לעשות, ועל כך תקנו חכמינו ז”ל ברכה מיוחדת בתפלת שמונה עשרה: “אתה חונן לאדם דעת… ברוך אתה ה’ חונן הדעת”.

“כי אחרי הפעולות נמשכים הלבבות”

בדרך זו במסילה נעלה לבאר מה שאמר הקב”ה למשה: “מה תצעק אלי דבר אל בני ישראל ויסעו” – לתוך הים, על פי דבריו הידועים והנפלאים של ה”חינוך” (מצוה טז) כי המעשים של אדם משפיעים על מחשבותיו, ובלשון קדשו:

“דע כי האדם נפעל כפי פעולותיו, ולבו וכל מחשבותיו תמיד אחר מעשיו שהוא עושה בהם אם טוב ואם רע, ואפילו רשע גמור בלבבו וכל יצר מחשבות לבו רק רע כל היום, אם יערה רוחו וישים השתדלותו ועסקו בהתמדה בתורה ובמצוות אפילו שלא לשם שמים, מיד יטה אל הטוב ומתוך שלא לשמה בא לשמה ובכח מעשיו ימית היצר הרע, כי אחרי הפעולות נמשכים הלבבות”.

הנה כי כן ירווח לנו להבין מה שצוה הקב”ה למשה: “מה תצעק אלי דבר אל בני ישראל ויסעו”, כי מאחר שגלות הדעת היא שלא יכלו ישראל להוציא רצונם מהכח אל הפועל, לכן הקדים הקב”ה לומר למשה לצוות על ישראל שיקפצו לתוך הים הסוער במסירות נפש, שאי אפשר לעשות מעשה כזה רק בהחלטה ברורה, שהם מאמינים בה’ אמונה פשוטה עד כדי מסירות נפש שיקרע להם את הים, ועל ידי זה יתקיים בהם: “כי אחרי הפעולות נמשכים הלבבות”, ויתחילו מעתה לעבוד את ה’ בנחישות בבחינת דעת דקדושה.

ידוע מה שכתב ה”בני יששכר” פעמים אין ספור, כי שבת היא דעת דקדושה ככתוב (שמות לא-יג): “אך את שבתתי תשמורו כי אות הוא ביני וביניכם לדורותיכם לדעת כי אני ה’ מקדישכם”. מזה נשכיל להבין לנצל את השבת כדי להתחזק בקדושת הדעת, לעמוד בהחלטתנו להוציא את רצוננו לעבוד את ה’ מהכח אל הפועל, ובזכות זה נזכה לגאולה שלימה במהרה בימינו אמן.

ידיכם עוז

פנחס פרידמאן – ירושלים

~  The Mamer in Loshon H’Kodesh is published weekly at the “Hamachne Hachareidi”

for subscription to the weekly newspaper, email news@hamachne.com. ~

~ Click the link below for the article in Loshon H’Kodesh and the English translation ~

Beshalach 5773

Translation Beshalach 5773

Advertisements

3 thoughts on “Parshas Beshalach

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out /  Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out /  Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out /  Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out /  Change )

w

Connecting to %s