“אסורה נא ואראה את המראה הגדול הזה”
משה השתוקק להקדים קבלת התורה
כדי להשקיט צערו של הקב”ה השוכן בסנה
שלום וברכה חברים וידידים הי”ו.
בפרשתנו פרשת שמות אנו למדים על הגילוי הנפלא והנורא, שנתגלה הקב”ה לראשונה למשה רבינו במראה הסנה, בט”ו בניסן שנה אחת לפני שיצאו ישראל ממצרים כמו שכתב רבינו בחיי (שמות ג-ד): “כי המראה הזאת למשה בט”ו בניסן היה, וזהו מתוך הסנה הוא יום הגאולה לשנה הבאה”.
והנה ברור כי אפילו אם כל הרקיעים גווילים, כל העצים קולמוסים, כל הימים דיו, וכל דיירי הארץ סופרים, אין אנו מספיקים לפענח העומק הטמון במחזה אלקי זה, שנתגלה הקב”ה למשה רבינו: “בלבת אש מתוך הסנה”, אך עם כל זאת מוטלת עלינו החובה להבין ולהשכיל מעט מזעיר גם לפי קוצר השגתנו.
נקדים מאמר המדרש (שמו”ר ב-ד) כי מראה הסנה היה בהר סיני: “ויבוא אל הר האלהים – ששם קבלו ישראל אלהותו של הקב”ה”. וכתב הרמב”ן כי משה רבינו עדיין לא היה ראוי כאן למדרגה גדולה של נבואה שזכה אליה במתן תורה, ובלשון קדשו: “אל תקרב הלום, לא הגיע עדיין למעלתו הגדולה בנבואה, כי בהר סיני ניגש אל הערפל אשר שם האלקים, וכן ענין הסתרת פנים, שעדיין לא עלה למה שנאמר בו (במדבר יב-ח) ותמונת ה’ יביט”.
ונראה לבאר דברי הרמב”ן שעשה השוואה בין מדרגתו של משה במראה הסנה למדרגתו במתן תורה, על פי מה שכתב רבינו בחיי (שמות ג-א): “והנה המראה הזאת הוא רמז למשה, למה שעתיד הקב”ה ליתן תורה באש על ידו במקום הזה, וישמעו כל ישראל אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה”. מבואר מזה כי מה שנתגלה הקב”ה למשה במראה הסנה בהר סיני, היה כדי להכין את משה לקראת מתן תורה שהוא עתיד לקבל את התורה לישראל.
“אסורה נא” – “אין נא אלא לשון בקשה”
בדרך זו במסילה נעלה לבאר מה שהשתוקק משה רבינו להתקרב אל הקב”ה באמרו: “אסורה נא ואראה את המראה הגדול הזה מדוע לא יבער הסנה”, על פי מה שפירש רש”י: “מתוך הסנה, ולא אילן אחר משום עמו אנכי בצרה”. פירוש כי הסנה הוא מלא קוצים. ובפשטות הכוונה בזה שנצטער הקב”ה בצער גלותם של ישראל.
אולם יש לפרש הכוונה בזה על פי הידוע מהזוהר הקדוש (פרשת אחרי עג.): “ג’ דרגין אינון מתקשרן דא בדא קוב”ה אורייתא וישראל“. פירוש ג’ מדרגות מתקשרות זו עם זו, הקב”ה התורה וישראל. וזהו שאנו אומרים בתפלת ערבית: “כי הם חיינו ואורך ימינו ובהם נהגה יומם ולילה”. ומזה נשכיל להבין כי בגלות מצרים טרם שקיבלו ישראל את התורה, היו בצער לא רק מחמת שעבוד הגוף, אלא גם מחמת צער הנשמות שעדיין לא קיבלו את התורה שורש חיותם.
הנה כי כן מטעם זה השרה הקב”ה את שכינתו בתוך הסנה לרמז על: “עמו אנכי בצרה”, כי גם הקב”ה כביכול היה שרוי בצער כל זמן שלא קיבלו ישראל את התורה, שהרי “קוב”ה אורייתא וישראל” קשורים זה בזה בקשר אמיץ בל ימוט, וזהו ששנינו בגמרא (ברכות ח.): “מיום שחרב בית המקדש אין לו להקב”ה בעולמו אלא ארבע אמות של הלכה בלבד”, כי שם בד’ אמות של הלכה שאיש ישראל עוסק מתקשר הקב”ה עם התורה ועם ישראל.
“ואראה את המראה הגדול” – של אש התורה השוכן בסנה
מעתה יאירו עינינו להבין מדוע השתוקק משה רבינו כל כך להתקרב אל ה’, כי כאשר ראה שהקב”ה משרה את שכינתו בלבת אש מתוך הסנה והסנה איננו אוכל, מגודל צערו שמשתתף בצערם של ישראל שעדיין לא קיבלו את התורה, והשיג ברוח קדשו את שורש נשמתו שהוא מיועד לכך לעלות אל הר סיני לקבל את התורה לישראל. פתח מיד בתפלה לפני ה’: “אסורה נא” – “אין נא אלא לשון בקשה”, רבונו של עולם תן לי רשות להתקרב אליך, “ואראה את המראה הגדול הזה” – של אש התורה הנמצאת עם הקב”ה כי קוב”ה ואורייתא חד הם.
והוסיף לשפוך את לבו הטהור ברחמים ובתחנונים: “מדוע לא יבער הסנה” – מדוע עדיין לא הגיע הזמן שיבער הסנה ויכלה מן העולם על ידי שיקבלו ישראל את התורה. “וירא ה’ כי סר לראות”, שביקש להתקרב אל הקב”ה כדי לקבל את התורה לישראל, “ויאמר אל תקרב הלום” – כי עדיין אינך מוכן לכך.
יומתק להבין בזה מה שמצינו השוואה נפלאה בין מראה הסנה למעמד מתן תורה, אשר בשניהם היה ההר בוער באש, אלא שבעוד שבמראה הסנה היה האש בוער מתוך הסנה, הרי שבמתן תורה היה ההר בוער באש בלי הסנה. ולפי האמור הביאור בזה, כי במראה הסנה היה הקב”ה שרוי בצער שעדיין לא קיבלו ישראל את התורה, אבל במתן תורה שירד הקב”ה למסור את התורה לישראל שוב לא הצטער בתוך הסנה.
היוצא לנו מכל זה, כי החובה מוטלת עלינו להקל את צערו של הקב”ה שלא ישרה את שכינתו בתוך הסנה, על ידי שנעסוק בתורה ובעבודת ה’, ובפרט ביום השבת שאין אנו עסוקים במלאכה, וכל כולו מיועד לתורה ולעבודת ה’, אז נכון שאנו עייפים מכל השבוע וצריך לנוח קצת, אבל ח”ו לבזבז כל השבת בשינה, אלא נקדיש כמה שעות לפני התפלה או אחרי התפלה, לגלות את אהבתנו והכרת תודתנו להקב”ה ולתורתו, על כל הטוב אשר הוא גומל אותנו יום יום ושעה שעה.
שבת שלום ומבורך
ידידכם פנחס מירושלים
~ Click the link below for the article in Loshon H’Kodesh ~
Shvilei Pinches שבילי פנחס 