Parshas Vayechi

Before His Death Yaakov Established Two Distinct Forms
of Connecting with HKB”H
“שמע ישראל” and “ברוך שם”

Dear Brothers and Friends.

In the mamar for this week’s parsha, parshas Vayechi, our blessed sages provide us with a fascinating insight regarding this momentous gathering involving Yaakov Avinu and his holy sons.  We learned in the Gemara (Pesachim 56a):

Yaakov wished to reveal to his sons secrets pertaining to the final geulah; however, divine inspiration was withheld from him; this led  him to suspect that one of his sons might be unworthy; they reassured him with the response  “שמע ישראל ה’ אלקינו ה’ אחד”– communicating the fact that just as he worshipped but one master, so, too, did they. To this, Yaakov Avinu replied “ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד.”

Then, the Rabbis question what we should do in actual practice—should we utter the words“ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד” or not?  On the one hand, Moshe Rabeinu did not include this phrase in the Torah; on the other hand, Yaakov Avinu did utter this proclamation.  The Rabbis instituted the practice of uttering these words silently.  An analogy is drawn to a princess who smells and craves some sweet delicacies.  If her craving is made public, she will be embarrassed; if she does not express her craving, she will suffer; therefore, her servants began bringing her the objects of her craving clandestinely.

It is worth our while to consider the following:  (a) what prompted Yaakov Avinu to proclaim:  “ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד” whereas Moshe Rabeinu, who gave us the Torah, sufficed with the utterance of “שמע ישראל”, omitting “ברוך שם”?  (b) Why did our blessed sages institute the recital of “ברוך שם” silently due to our shame?  What is the significance of the analogy to the princess?  What is the source of our shame regarding the utterance of “ברוך שם” necessitating that it be uttered silently?

Additionally, we must explain for practical purposes the following classification found in our holy sources.  The Zohar hakadosh (Bereishis 18b) classifies the pronouncement of “שמע ישראל” as “יחודא עלאה”—the higher form of devotion to HKB”H and declaration of His oneness.  On the other hand, the pronouncement of “ברוך שם” is classified as “יחודא תתאה”—the lower form of declaration regarding our relationship with HKB”H.

To explain this we go on a journey into the depth of fascinating knowledge that will open up rays of light and new understandings about the Avodas Hakodesh in using worldly bearings leshem shomayim.

It will not be an easy piece of cake it is a full course meal that you will have to be ready for it. If you do focus I promise you will enjoy it for the rest of your life daily when saying “SHMAH YISROEL” and “BORUCH SHEM”.

Have a wonderful Shabbos

With respect and honor

* ~ *

ביאור שני היחודים שתיקן יעקב לפני פטירתו
“שמע ישראל” יחודא עלאה “ברוך שם” יחודא תתאה

 

ביאור החידה סתומה, שתיקנו לומר “ברוך שם” בחשאי מחמת הבושה,
כמשל בת המלך שחשקה במיני מתיקה

 

ספר הקנה: ראשי תיבות של “ברוך שם” הוא בשכמל”ו,
ו’ אותיות שכל אחת מצטרפות לשם הוי”ה מלפניו

 

זוהר הקדוש: המדרגה של “אחרי ה’ אלקיכם תלכו” –
ללכת אחרי ה’, גדולה מהמדרגה של “התהלך לפני”

 

ביאור המשל של ה”אור פני משה”: האדון הולך
רק אחורי עבדו שאינו נאמן כי הוא מפחד שיברח ממנו

 

ביאור נפלא של “אור החיים” הקדוש על ב’ בחינת דביקות בה’
שנרמזו בפסוק: “ואתם הדבקים בה’ אלקיכם”

 

יחודא עלאה של “שמע ישראל” הוא לייחד
כל עניני עולם הזה בלתי לה’ לבדו בלי שום נגיעה לעצמו

 

יחודא תתאה של “ברוך שם” הוא, כנגד מי שאכל למלא תאוותו,
ואחר כך הוא רוצה לתקנו בעסק התורה

 

תקנו לומר “ברוך שם” מחמת הבושה,
שאין אנו במדרגה לאכול מיד בלתי לה’ לבדו בבחינת יחודא עלאה

 

שלום וברכה חברים וידידים הי”ו.

במאמר השבוע לפרשת ויחי אנו עוסקים במה ששנינו בגמרא, על שיח סוד שרפי קודש שהיה בין יעקב אבינו לבניו השבטים הקדושים בענין מצות קריאת שמע, וכך שנינו (פסחים נו.):

“אמר רבי שמעון בן לקיש, ויקרא יעקב אל בניו ויאמר האספו ואגידה לכם, ביקש יעקב לגלות לבניו קץ הימין ונסתלקה ממנו שכינה, אמר שמא חס ושלום יש במטתי פסול, כאברהם שיצא ממנו ישמעאל ואבי יצחק שיצא ממנו עשו. אמרו לו בניו, שמע ישראל ה’ אלקינו ה’ אחד, אמרו כשם שאין בלבך אלא אחד כך אין בלבנו אלא אחד, באותה שעה פתח יעקב אבינו ואמר, ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד.

אמרי רבנן היכי נעביד [איך נעשה], נאמרוהו [אם נאמר ברוך שם כבוד מלכותו, הרי] לא אמרו משה רבינו [בפרשת ואתחנן], לא נאמרוהו [הרי] אמרו יעקב, התקינו שיהו אומרים אותו בחשאי. אמרי דבי רבי אמי, משל לבת מלך שהריחה ציקי קדירה [מיני מתיקה], אם תאמר [שהיא רוצה אותם] יש לה גנאי, לא תאמר יש לה צער, התחילו עבדיה להביא לה בחשאי”.

הרמב”ם בספרו “יד החזקה” שהוא בעיקר ספר הלכה מצא לנכון להזכיר אגדה זו (הלכות קריאת שמע פ”א ה”ד):

“הקורא קריאת שמע, כשהוא גומר פסוק ראשון אומר בלחש ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד… ולמה קורין כן, מסורת היא בידינו שבשעה שקיבץ יעקב אבינו את בניו במצרים בשעת מיתתו, ציום וזרזם על יחוד השם ועל דרך ה’ שהלך בה אברהם ויצחק אביו, ושאל אותם ואמר להם, בני שמא יש בכם פסולת מי שאינו עומד עמי ביחוד השם… ענו כולם ואמרו שמע ישראל ה’ אלקינו ה’ אחד, כלומר שמע ממנו אבינו ישראל ה’ אלקינו ה’ אחד, פתח הזקן ואמר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, לפיכך נהגו כל ישראל לומר שבח ששבחו בו ישראל הזקן אחר פסוק זה”.

והנה הגם שאין לנו השגה בשיח סוד של השרפים הללו, עם כל זאת ראוי להתבונן: מהו הענין שתיקנו חכמינו ז”ל לומר “ברוך שם” בחשאי מחמת הבושה, כמשל בת המלך שהריחה ציקי קדירה ועבדיה מביאים לה בחשאי, וצריך ביאור להבין הנמשל, מהי הבושה באמירת “ברוך שם” עד שצריך לאומרו בחשאי.

עוד ראוי לבאר בדרך עבודה מה שמבואר בספרים הקדושים, ומקור הדבר בזוהר הקדוש (פרשת בראשית יח:) כי פסוק היחוד “שמע ישראל” נקרא “יחודא עלאה” כלומר יחוד עליון, ואילו פסוק היחוד “ברוך שם” נקרא “יחודא תתאה” כלומר יחוד תחתון.

כדי לבאר ענין זה אנו פותחים במסע של הקדמות יקרות, הפותחות לנו שערי אורה בעבודת ה’ של איש ישראל בעניני העולם הזה. ישנן שתי דרכים, דרך אחת מאד נעלה שאדם אוכל ושותה מיד בכוונה לשם שמים, כדי שיהיה לו כח לעבוד את השם. אך לעומת זה ישנה דרך שניה שאדם אוכל למלאות תאוות לבו, אבל הוא משתמש עם הכח שהוא קיבל מהאוכל לעסוק בתורה ולקיים מצוות ה’, ועל ידי זה הוא מתקן לפרע כל מה שאכל, שהרי בסופו של דבר יצא מזה כבוד שמים.

מהו אם כן ההבדל בין מי שאוכל מיד לשם שמים, או שמתקן את האוכל בסוף על ידי עסק התורה, ההבדל הוא בכך שהאוכל מיד לשם שמים אינו נמצא בסכנה, שהיה לחיצונים אחיזה בו ובמאכליו, אבל האוכל למלאות תאוות לבו, יש לכוחות הסטרא אחרא אחיזה בו ובמאכליו והוא צריך שמירה יצירה, שאכן יזכה לעסוק בתורה בכח שהוא קיבל מהאוכל.

מכאן אנו ממשיכים במסע קודש לאורך ולרוחב ללבן סוגיא עמוקה ונפלאה זו, שמביאה אותנו בסופו של דבר למחוז חפצינו, לבאר כי בעצם שתי דרכים הללו הוא מקור ליחודא עלאה של “שמע ישראל”, ביחוד זה אין שום נגיעה עצמית מלבד: “ה’ אלקינו ה’ אחד”, לעומת זה יחודא תתאה של “ברוך שם”, שם אנו מבקשים מחילה על כבוד מלכותו שהיה צריך להמתין עד שנעסוק בתורה בפועל. וזהו ביאור המשל של בת המלך שהשתוקקה למיני מתיקה.

הפעם תצטרכו להתעמק במאמר במחשבה צלולה, מובטח לכם ידיעות חשובות ויקרות בעבודת ה’, תענוג רוחני שילוו אתכם יום יום בקריאת “שמע ישראל” – יחודא עלאה וכמובן “ברוך שם” – יחודא תתאה.

באהבה ובידידות

שבת שלום ומבורך

~  The Mamer in Loshon H’Kodesh is published weekly at the “Hamachne Hachareidi”

for subscription to the weekly newspaper, email news@hamachne.com. ~

~ Click the link below for the article in Loshon H’Kodesh and the English translation ~

Vayechi 5773

Translation Vayechi 5773

Advertisements

Parshas Vayigash

:The Valuable Lesson Learned from Yosef and Binyamin’s Tears

Each of Them Cried on Account of His Brother’s Sorrow

Dear brothers & friends.

In this week’s mamar for parshas Vayigash we discuss the dramatic reunion between the two brothers Yosef and Binyamin, the children of Rochel the mother of Klall Yisroel.   After Yosef reveals his true identity to his brothers, it states (Bereishis 45, 14): “He fell upon his brother Binyamin’s neck and wept; and Binyamin wept upon his neck.  He then kissed all his brothers and wept upon them; and afterwards his brothers spoke with him”. 

Rashi provides the following clarification: “Yosef wept over the two Batei HaMikdash that were destined to be built in Binyamin’s territory and would ultimately be destroyed; Binyamin wept over the Mishkan of Shiloh that was destined to be built in Yosef’s territory and would ultimately be destroyed”.

At first glance, Yosef and Binyamin’s tears over the destruction of the Botei HaMikdash and the Mishkan seem quite surprising.  After all, these two brothers — Rochel’s only sons — had not seen each other in twenty — two years.  One would have thought that after such a prolonged separation, they would have rejoiced and begun telling each other all that had transpired since they had last seen each other.  Instead, they wept on each other’s necks over the destruction of the Botei HaMikdash that were destined to be built on their respective lands.

The Incredible thought of the Kesav Sofer’s and Rabbi Yechezkel of Kazmir

We begin with the illuminating explanation of the Kesav Sofer based on what we learn in the Gemore (Yume 9b): “The second Beis HaMikdash was destroyed because of “sin’as chinam”.  The sale of Yosef was based on “sin’as chinam” as it says: “When his brothers saw that it was he whom their father loved most of all his brothers; they hated him and were not able to speak to him peaceably”.

Based on this understanding, the Kesav Sofer explains the following.  After the sale of Yosef comes full circle, Yosef reveals his true identity to his brothers; it is revealed to Yosef and Binyamin from above that due to the lack of “sin’ah” and enmity between them, the Botei HaMikdash were destined to be built in their portions of the land.  Consequently, they grasped that the ultimate destruction of these sanctuaries resulted from “sin’as chinam”.   Therefore, they wept at precisely that moment over the “churban” that was a result of “sin’as chinam”.

Continuing this line of thought, we introduce an important idea presented by the great Rabbi Yechezkel of Kazmir, zy”a.  He adds, that on close examination, it is clear that neither one wept over the destruction of the Beis HaMikdash in his own territory, but rather over the Beis HaMikdash located in his brother’s territory.  Yosef wept over the two Batei HaMikdash located in Binyamin’s territory that were destined to be destroyed; while Binyamin wept over the Mishkan in Shiloh located in Yosef’s territory that was destined to be destroyed.  Their weeping paved the way for all of Yisrael to love their fellow brethren — to share in their pain and sorrow and to rejoice in their good fortune and happiness.  These are the words presented by the Divrei Yisrael.

It is fascinating to combine this notion with the thought provided also by Rabbi Yechezkel of Kazmir addressing the practical message Yosef imparts to his brothers (Bereishis 45, 24): “ויאמר אלהם אל תרגזו בדרך” . He advises them not to tarry on their way back home to their father: “Do not become agitated on the way”.   Rabbi Yechezkel of Kazmir explains that there are many different ways and methods of serving Hashem.  If one sees that his fellow Jew does not serve Hashem the same way that he does, one should not become annoyed with him.  This was Yosef’s warning to his brothers.

It seems that Yosef wisely admonished his brothers and intended to warn us, as well, the descendants of his brothers, the tribes: “אל תרגזו בדרך” — do not become agitated on the way.  If you wish to correct the serious flaw of “sin’as chinam” — which led to the destruction of the Beis HaMikdash — and by so doing to hasten the geulah, do not get consumed by zealotry.  Rather than being bothered by your fellow Jew’s different method of serving Hashem, learn to accept him and his Torah lovingly.  Do so with the certain knowledge that we all serve the same G — d and that every Jew has his own unique way of serving Hashem — as befits his unique neshomeh.

Let us all have a good Shabbos

הלקח הנשגב מהבכי של יוסף ובנימין
שכל אחד מהם בכה על צערו של אחיו

 

כתב סופר: יוסף ובנימין בכו על בתי מקדשות
שעתידים להיחרב בעון שנאת חנם שתחילתה במכירת יוסף

רבי יחזקאל מקאזמיר: יוסף ובנימין בכו כל אחד על החורבן בחלק חבירו,
להתחיל בכך התיקון לשנאת חנם

יוסף ובנימין למדו את המדה של אהבת חנם,
מרחל אמם שמסרה את הסימנים ללאה אחותה במסירות נפש

המקובל האלקי רבי שמשון מאוסטרפאלי זי”ע:
עשו הוא בבחינת קליפת רי”ב הגורם לשכחת התורה

ר’חל י’וסף ב’נימין ראשי תיבות רי”ב,
לרמז כי בזכות אהבת חנם הם זוכים לבטל קליפת עשו רי”ב

שלום וברכה חברים וידידים הי”ו.

במאמר השבוע לפרשת ויגש, אנו עוסקים בדבר יקר וחשוב מאין כמוהו, דבר שהוא נוגע בנקודה היהודית של כל אחד מישראל – שנאת אחים שתחילתה במכירת יוסף, [אף כי ברור כי בנוגע לשבטים עצמם ענין זה הוא למעלה מהשגתנו], שנאת חנם שגרמה לחורבן בית המקדש, ואם אנו רוצים לתקנה מוטלת עלינו החובה להתדבק במדת אהבת חנם.

ענין נשגב זה מתקשר לפרשתנו פרשת ויגש אחרי שנתגלה יוסף לאחיו כתוב (בראשית מה-יד): “ויפול על צוארי בנימין אחיו ויבך ובנימין בכה על צואריו, וינשק לכל אחיו ויבך עליהם ואחרי כן דברו אחיו אתו”. ופירש רש”י ומקור הדבר בגמרא (מגילה טז:): “ויפול על צוארי בנימין אחיו ויבך, על שני מקדשות שעתידין להיות בחלקו של בנימין וסופן להיחרב, ובנימין בכה על צואריו, על משכן שילה שעתיד להיות בחלקו של יוסף וסופו להיחרב”.

בהשקפה ראשונה מפליא הבכי המשותף של יוסף ובנימין על חורבן בתי המקדשות, שהרי שני האחים הללו – בניה היחידים של רחל אמנו לא נפגשו כ”ב שנים, והיה ראוי כי אחרי שזכו סוף סוף להיפגש, ישמחו יחד ויספרו אחד לשני על כל מה שעבר עליהם, והנה במקום זה הם נופלים אחד על צווארו של חבירו לבכות על חורבן בתי מקדשות שיהיו בחלקם.

פתח דברינו יאיר עם ביאורו של ה”כתב סופר”, על פי הידוע כי שנאת חנם גרמה לחורבן בית המקדש, כמו ששנינו בגמרא (יומא ט:): “מקדש שני שהיו עוסקין בתורה ומצוות וגמילות חסדים מפני מה חרב, מפני שהיתה בו שנאת חנם”. והנה מכירת יוסף היתה למראית עין בבחינת שנאת חנם כמו שכתוב: “ויראו אחיו כי אותו אהב אביהם מכל אחיו וישנאו אותו ולא יכלו דברו לשלום”. ויש לומר כי מטעם זכו יוסף ובנימין שנבנו בתי המקדשות בחלקם, כי שני האחים הללו היו היחידים מכל י”ב השבטים, שלא היה להם שום חלק ונחלה בשנאת האחים של מכירת יוסף.

לפי זה אומר ה”כתב סופר”, כי מטעם זה כאשר נסתיים המעגל של מכירת יוסף אחרי שנתגלה לאחיו, גילו מן השמים ליוסף ובנימין כי בזכות העדר השנאה ביניהם עתידים בתי המקדשות להיבנות בחלקם, והשכילו להשיג מזה שעתידים בתי מקדשות הללו להיחרב בעון שנאת חנם, לכן בכו דוקא עתה על החורבן שנגרם בעון שנאת חנם, וזהו שכתוב על יוסף: “וינשק לכל אחיו ויבך עליהם”, שבתי המקדשות יחרבו בחטא מכירת יוסף.

רעיון נשגב של הרה”ק רבי יחזקאל מקאזמיר זי”ע

בדרכו של ה”כתב סופר” נמשיך להתבונן ברעיון נשגב שהביא ב”דברי ישראל” ממודזיץ בשם זקינו הרה”ק רבי יחזקאל מקאזמיר זי”ע, המשתלב ומשלים את דברי ה”כתב סופר” ביתר שאת, כי כאשר נדקדק נראה, שכל אחד מהם לא בכה על חורבן בית המקדש שהיה בחלקו, אלא על חורבן בית המקדש שהיה בחלקו של אחיו, יוסף בכה: “על שני מקדשות שעתידין להיות בחלקו של בנימין וסופן להיחרב”, ואילו בנימין בכה: “על משכן שילה שעתיד להיות בחלקו של יוסף וסופו להיחרב”, כל זה בבחינת סלילת דרך לכל ישראל לאהבת אחים, להצטער בצערו של חבירו ולשמוח בשמחתו.

נפלא לצרף לזה מה שהביא ה”דברי ישראל” עוד בשמו, לפרש בדרך עבודה מה שכתוב בפרשתנו אחרי שנתוודע יוסף לאחיו (מה-כד): “ויאמר אלהם אל תרגזו בדרך. פירוש אל תרגזו בדרך, רצונו לומר בדרכי החסידות. היינו כשאתה עובד להבורא יתברך על פי איזה דרך, וכשאתה רואה שחבירך אינו עובד על דרך זה שאתה הולך אל תרגז עליו, כי הרבה דרכים יש בעבודת הבורא יתברך שמו”.

ולפי האמור נראה כי ביאור נשגב זה הוא השלמה לביאור הקודם של רבי יחזקאל מקאזמיר זי”ע, כי אחרי שזכה יוסף להשיג ברוח הקודש שעתידים בתי המקדשות להיחרב בגלל שנאת חנם, נתחכם להזהיר את אחיו, ונתכוון להזהיר גם אותנו צאצאיהם של אחיו השבטים: “אל תרגזו בדרך” – אם אתם רוצים לתקן הפגם של שנאת חנם שגרמה לחורבן בית המקדש ולקרב בכך את הגאולה, אל תרגזו בשלהבת אש של קנאות מדומה על הדרך בעבודת ה’ של חברך שהיא שונה משלך, אלא תקבל אותו ואת דרך התורה השלו באהבה, כי אל אחד לכולנו, וכל אחד יש לו דרך מיוחדת בעבודת ה’ לפי שורש נשמתו.

את ההמשך תלמדו במאמר עצמו, אבל הבה נזכור כולנו כי לא התלמוד עיקר אלא המעשה, לאהוב איש את רעהו אהבת חינם, לזכור מה שהזהיר יוסף את אחיו השבטים וגם אותנו הצאצאים: “אל תרגזו בדרך” – אל תרגזו על הדרך בעבודת ה’ של חברך שהיא שונה משלך, חסידים, ליטאים, ספרדים, אשכנזים. איך אפשר לשכוח מה שאמרו השבטים אל יוסף: “כולנו בני איש אחד נחנו” – בני אל חי: “ה’ איש מלחמה”, אל אחד לכולנו, וכל אחד יש לו דרך מיוחדת בעבודת ה’ לפי שורש נשמתו.

שבת שלום ומבורך

~  The Mamer in Loshon H’Kodesh is published weekly at the “Hamachne Hachareidi”

for subscription to the weekly newspaper, email news@hamachne.com. ~

~ Click the link below for the article in Loshon H’Kodesh and the English translation ~

Vayigash 5773

Translation Vayigash 5773

 

Parshas Mikeitz & Chanukah

The solution to the Mystery:

Why did Yosef Prepare a Chanukah and
Purim Seudah for His Brothers in Egypt?

This coming Shabbas, parshas Mikeitz, is also Shabbas Chanukah.  It is only fitting, therefore, that we investigate the relationship between the weekly parsha parshas Mikeitz and issues related to Chanukah.  We shall begin with the following insight presented by the Shiltei Giborim; Eliyahu Rabbah and the Mateh Moshe, claiming that Yosef prepared a Chanukah and Purim Seudah for His Brothers in Egypt.

This we learn from the following passuk from our parsha, where Yosef hatzaddik alludes to the festival of Chanukah (Bereishis 43, 16):  “וירא יוסף אתם את בנימין ויאמר לאשר על ביתו, הבא את האנשים הביתה וטבוח טבחוהכן כי אתי יאכלו האנשים בצהרים” — Yosef saw Binyamin with them, and he said to the one in charge of his house, “Bring the men into the house, and have meat slaughtered and prepared, for with me will these men dine this afternoon.” 

Now, take note of the two words “טבח והכן”.  If we take the last letter of the first word—the letter “ches” — rearrange the letters of the second word, and combine them, we obtain חנוכ”ה.  In short, we can interpret this passuk as Yosef issuing a command to prepare a festive meal in honor of Chanukah.  He also points out that the numerical value of the two words וּטְבֹחַ טֶבַח equals forty-four — the number of candles we light during the eight days of Chanukah including the shamashim.

“They drank and became intoxicated with him”
an Allusion to the Purim Seudah

Now let us enjoy an amazing revelation truth that we are obliged to publicize.  At that very same meal that Yosef prepared in honor of Chanukah, he also prepared a Purim seudah.  For, regarding this meal, the Torah states (Bereishis 43, 34):  “וישתו וישכרו עמו” – They drank and became intoxicated with him. 

At first glance, we can only wonder what possessed Yosef hatzaddik, the moral standard of the world, to drink wine with his brothers to the point of drunkenness — and to do so while their elderly father Yaakov was at home alone in Eretz Canaan worried and concerned over the safety of Binyamin.

Therefore, we are compelled to explain this event based on this incredible idea I found in the immaculate teachings of the Sefas Emes (Mikeitz 5639).  He claims that Yosef prepared for his brothers a seudas Purim and intended to fulfill the what we have learned in the Gemara (Megillah 7b):  “מיחייב אינש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי” — one is obligated to drink wine on Purim until he cannot differentiate between “cursed is Haman” and “blessed is Mordechai.”  To fulfill this mitzvah, Yosef gave instructions that wine be brought to this meal:   “וישתו וישכרו עמו”– They drank and became intoxicated with him.

Nevertheless, it is still incumbent upon us to clarify:  (a) what prompted Yosef to prepare a Chanukah and Purim meal in Mitzrayim?  (b) Why did HKB”H arrange for the two holidays of Chanukah and Purim to be revealed specifically in Torah she’b’al peh rather than Torah she’b’chsav?

To explain this and many more details let us go on a journey, so we can enjoy the fascinating panoramic sight that shows us again and again the endless beauty and bottomless depth of the holy Torah.

A sweet and delightful Chanukah

with the brilliant light of the candle’s

that fill our homes and souls

Mikeitz Chanukah 5773

Translation Mikeitz Chanukah 5773

Parshas V’Yeishev and Chanukah

The Association between Yosef — a Reincarnation of Chanoch
and Chanukah
to Educate and Enlighten Outsiders

 

Chanoch’s Shortcoming Was that He Failed
to Rebuke the People of His Generation

*******************

Yisrael in Mitzrayim neshamos that had corrupted
their ways in the generation of the flood

*******************

The Connection between Chanoch and the Passuk:
“חנוך לנער על פי דרכו”

*******************

חנוכ”ה Is the Same Letters as חנוך ה’
Alluding to Matat the Ministering Angel of the World

*******************

Yosef Possesses the Same Numerical Value as מל”ך יו”ן

*******************

The Chanukah Light to Educate and Enlighten the Youth with Torah

*******************

 The Preferred Mitzvah Is to Place the Chanukah Candles outside One’s Door

The Chanukah Light to Educate and Enlighten the Youth with Torah

*******************

The Preferred Mitzvah Is to Place the Chanukah Candles outside One’s Door

 

מאמר א על פרשת וישב

יוסף הצדיק גלגולו של חנוך נתקדש במצרים
לתקן נשמת חנוך שלא יצא לקרב את הבריות

מאמר ב לחנוכה

של”ה הקדוש: “חנוכה” היא אותיות “חנוך ה'”,
רמז לחנוך שר העולם ולאות ה’ שבה נברא העולם

 

רש”י: “והוא נער, שהיה עושה מעשה נערות,
מתקן בשערו ממשמש בעיניו, כדי שיהיה נראה יפה”

*****************

פלא והפלא: איך יעלה על הדעת שיעקב אבינו לא חינך
את יוסף הצדיק שלא יסלסל בשערו וימשמש בעיניו

*****************

תיקוני זוהר: “והוא נער את בני בלהה”,
יוסף הוא גלגול חנוך שנתעלה להיות מלאך מט”ט

*****************

ישוב הפלא: מדוע נתגלגל חנוך ביוסף – כדי לתקן
מה שלא הוכיח את בני דורו שיצא מהם דור המבול

*****************

יוסף תיקן את חנוך על ידי שנתקדש במצרים,
ובזכותו נתקדשו כל ישראל שהיו גלגול דור המבול

*****************

חנוך היה צריך לחנך את הנערים טרם שהגיעו לחטא,
ואז לא היה צריך לפחד שיקלקלו אותו

*****************

עומק חכמתו של שלמה המלך שקרא על חנוך:
“חנוך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה”

*****************

מלאך מט”ט – חנוך מלמד תורה לילדי ישראל שמתו,
כדי לתקן מה שלא חינך את הנערים של בני דורו

*****************

מגלה עמוקות: יוס”ף בגימטריא מל”ך יו”ן וגם אנטיוכ”ס
כי יוסף הצדיק בקדושתו מבטל את קליפת יון

*****************

“כשעמדה מלכות יון הרשעה על עמך ישראל להשכיחם תורתך”,
על ידי ביטול חינוך הנערים כי אם אין גדיים אין תיישים

*****************

מזוזה מימין ונר חנוכה משמאל היא שמירה מיוחדת,
כדי להאיר לאותם העומדים בחוץ שלא יתקלקל מהם

*****************

“נר חנוכה מצוה להניחה על פתח ביתו מבחוץ”,
להאיר לעומדים בחוץ, כדי לתקן את חנוך שר העולם

*****************

מגן אברהם: “נוהגין הנערים העניים לסבב בחנוכה על הפתחים”
רמז על חינוך הנערים העניים בתורה ובמצוות

*****************

חתם סופר: “נר חנוכה איש וביתו”
רמז על חובת מצות החינוך לכל בני ביתו

*****************

שם: “נר חנוכה שהניחה למעלה מכ’ אמה פסולה,
רומז שאם יניח חינוך הבנים מילדותן עד אחר שיהיו בני עשרים,
פסול אותו החינוך ולא יצליח”

Vyeishev – Chanukah

Translation Vayeishev & Chanukah 5773