Parshas Vayigash

:The Valuable Lesson Learned from Yosef and Binyamin’s Tears

Each of Them Cried on Account of His Brother’s Sorrow

Dear brothers & friends.

In this week’s mamar for parshas Vayigash we discuss the dramatic reunion between the two brothers Yosef and Binyamin, the children of Rochel the mother of Klall Yisroel.   After Yosef reveals his true identity to his brothers, it states (Bereishis 45, 14): “He fell upon his brother Binyamin’s neck and wept; and Binyamin wept upon his neck.  He then kissed all his brothers and wept upon them; and afterwards his brothers spoke with him”. 

Rashi provides the following clarification: “Yosef wept over the two Batei HaMikdash that were destined to be built in Binyamin’s territory and would ultimately be destroyed; Binyamin wept over the Mishkan of Shiloh that was destined to be built in Yosef’s territory and would ultimately be destroyed”.

At first glance, Yosef and Binyamin’s tears over the destruction of the Botei HaMikdash and the Mishkan seem quite surprising.  After all, these two brothers — Rochel’s only sons — had not seen each other in twenty — two years.  One would have thought that after such a prolonged separation, they would have rejoiced and begun telling each other all that had transpired since they had last seen each other.  Instead, they wept on each other’s necks over the destruction of the Botei HaMikdash that were destined to be built on their respective lands.

The Incredible thought of the Kesav Sofer’s and Rabbi Yechezkel of Kazmir

We begin with the illuminating explanation of the Kesav Sofer based on what we learn in the Gemore (Yume 9b): “The second Beis HaMikdash was destroyed because of “sin’as chinam”.  The sale of Yosef was based on “sin’as chinam” as it says: “When his brothers saw that it was he whom their father loved most of all his brothers; they hated him and were not able to speak to him peaceably”.

Based on this understanding, the Kesav Sofer explains the following.  After the sale of Yosef comes full circle, Yosef reveals his true identity to his brothers; it is revealed to Yosef and Binyamin from above that due to the lack of “sin’ah” and enmity between them, the Botei HaMikdash were destined to be built in their portions of the land.  Consequently, they grasped that the ultimate destruction of these sanctuaries resulted from “sin’as chinam”.   Therefore, they wept at precisely that moment over the “churban” that was a result of “sin’as chinam”.

Continuing this line of thought, we introduce an important idea presented by the great Rabbi Yechezkel of Kazmir, zy”a.  He adds, that on close examination, it is clear that neither one wept over the destruction of the Beis HaMikdash in his own territory, but rather over the Beis HaMikdash located in his brother’s territory.  Yosef wept over the two Batei HaMikdash located in Binyamin’s territory that were destined to be destroyed; while Binyamin wept over the Mishkan in Shiloh located in Yosef’s territory that was destined to be destroyed.  Their weeping paved the way for all of Yisrael to love their fellow brethren — to share in their pain and sorrow and to rejoice in their good fortune and happiness.  These are the words presented by the Divrei Yisrael.

It is fascinating to combine this notion with the thought provided also by Rabbi Yechezkel of Kazmir addressing the practical message Yosef imparts to his brothers (Bereishis 45, 24): “ויאמר אלהם אל תרגזו בדרך” . He advises them not to tarry on their way back home to their father: “Do not become agitated on the way”.   Rabbi Yechezkel of Kazmir explains that there are many different ways and methods of serving Hashem.  If one sees that his fellow Jew does not serve Hashem the same way that he does, one should not become annoyed with him.  This was Yosef’s warning to his brothers.

It seems that Yosef wisely admonished his brothers and intended to warn us, as well, the descendants of his brothers, the tribes: “אל תרגזו בדרך” — do not become agitated on the way.  If you wish to correct the serious flaw of “sin’as chinam” — which led to the destruction of the Beis HaMikdash — and by so doing to hasten the geulah, do not get consumed by zealotry.  Rather than being bothered by your fellow Jew’s different method of serving Hashem, learn to accept him and his Torah lovingly.  Do so with the certain knowledge that we all serve the same G — d and that every Jew has his own unique way of serving Hashem — as befits his unique neshomeh.

Let us all have a good Shabbos

הלקח הנשגב מהבכי של יוסף ובנימין
שכל אחד מהם בכה על צערו של אחיו

 

כתב סופר: יוסף ובנימין בכו על בתי מקדשות
שעתידים להיחרב בעון שנאת חנם שתחילתה במכירת יוסף

רבי יחזקאל מקאזמיר: יוסף ובנימין בכו כל אחד על החורבן בחלק חבירו,
להתחיל בכך התיקון לשנאת חנם

יוסף ובנימין למדו את המדה של אהבת חנם,
מרחל אמם שמסרה את הסימנים ללאה אחותה במסירות נפש

המקובל האלקי רבי שמשון מאוסטרפאלי זי”ע:
עשו הוא בבחינת קליפת רי”ב הגורם לשכחת התורה

ר’חל י’וסף ב’נימין ראשי תיבות רי”ב,
לרמז כי בזכות אהבת חנם הם זוכים לבטל קליפת עשו רי”ב

שלום וברכה חברים וידידים הי”ו.

במאמר השבוע לפרשת ויגש, אנו עוסקים בדבר יקר וחשוב מאין כמוהו, דבר שהוא נוגע בנקודה היהודית של כל אחד מישראל – שנאת אחים שתחילתה במכירת יוסף, [אף כי ברור כי בנוגע לשבטים עצמם ענין זה הוא למעלה מהשגתנו], שנאת חנם שגרמה לחורבן בית המקדש, ואם אנו רוצים לתקנה מוטלת עלינו החובה להתדבק במדת אהבת חנם.

ענין נשגב זה מתקשר לפרשתנו פרשת ויגש אחרי שנתגלה יוסף לאחיו כתוב (בראשית מה-יד): “ויפול על צוארי בנימין אחיו ויבך ובנימין בכה על צואריו, וינשק לכל אחיו ויבך עליהם ואחרי כן דברו אחיו אתו”. ופירש רש”י ומקור הדבר בגמרא (מגילה טז:): “ויפול על צוארי בנימין אחיו ויבך, על שני מקדשות שעתידין להיות בחלקו של בנימין וסופן להיחרב, ובנימין בכה על צואריו, על משכן שילה שעתיד להיות בחלקו של יוסף וסופו להיחרב”.

בהשקפה ראשונה מפליא הבכי המשותף של יוסף ובנימין על חורבן בתי המקדשות, שהרי שני האחים הללו – בניה היחידים של רחל אמנו לא נפגשו כ”ב שנים, והיה ראוי כי אחרי שזכו סוף סוף להיפגש, ישמחו יחד ויספרו אחד לשני על כל מה שעבר עליהם, והנה במקום זה הם נופלים אחד על צווארו של חבירו לבכות על חורבן בתי מקדשות שיהיו בחלקם.

פתח דברינו יאיר עם ביאורו של ה”כתב סופר”, על פי הידוע כי שנאת חנם גרמה לחורבן בית המקדש, כמו ששנינו בגמרא (יומא ט:): “מקדש שני שהיו עוסקין בתורה ומצוות וגמילות חסדים מפני מה חרב, מפני שהיתה בו שנאת חנם”. והנה מכירת יוסף היתה למראית עין בבחינת שנאת חנם כמו שכתוב: “ויראו אחיו כי אותו אהב אביהם מכל אחיו וישנאו אותו ולא יכלו דברו לשלום”. ויש לומר כי מטעם זכו יוסף ובנימין שנבנו בתי המקדשות בחלקם, כי שני האחים הללו היו היחידים מכל י”ב השבטים, שלא היה להם שום חלק ונחלה בשנאת האחים של מכירת יוסף.

לפי זה אומר ה”כתב סופר”, כי מטעם זה כאשר נסתיים המעגל של מכירת יוסף אחרי שנתגלה לאחיו, גילו מן השמים ליוסף ובנימין כי בזכות העדר השנאה ביניהם עתידים בתי המקדשות להיבנות בחלקם, והשכילו להשיג מזה שעתידים בתי מקדשות הללו להיחרב בעון שנאת חנם, לכן בכו דוקא עתה על החורבן שנגרם בעון שנאת חנם, וזהו שכתוב על יוסף: “וינשק לכל אחיו ויבך עליהם”, שבתי המקדשות יחרבו בחטא מכירת יוסף.

רעיון נשגב של הרה”ק רבי יחזקאל מקאזמיר זי”ע

בדרכו של ה”כתב סופר” נמשיך להתבונן ברעיון נשגב שהביא ב”דברי ישראל” ממודזיץ בשם זקינו הרה”ק רבי יחזקאל מקאזמיר זי”ע, המשתלב ומשלים את דברי ה”כתב סופר” ביתר שאת, כי כאשר נדקדק נראה, שכל אחד מהם לא בכה על חורבן בית המקדש שהיה בחלקו, אלא על חורבן בית המקדש שהיה בחלקו של אחיו, יוסף בכה: “על שני מקדשות שעתידין להיות בחלקו של בנימין וסופן להיחרב”, ואילו בנימין בכה: “על משכן שילה שעתיד להיות בחלקו של יוסף וסופו להיחרב”, כל זה בבחינת סלילת דרך לכל ישראל לאהבת אחים, להצטער בצערו של חבירו ולשמוח בשמחתו.

נפלא לצרף לזה מה שהביא ה”דברי ישראל” עוד בשמו, לפרש בדרך עבודה מה שכתוב בפרשתנו אחרי שנתוודע יוסף לאחיו (מה-כד): “ויאמר אלהם אל תרגזו בדרך. פירוש אל תרגזו בדרך, רצונו לומר בדרכי החסידות. היינו כשאתה עובד להבורא יתברך על פי איזה דרך, וכשאתה רואה שחבירך אינו עובד על דרך זה שאתה הולך אל תרגז עליו, כי הרבה דרכים יש בעבודת הבורא יתברך שמו”.

ולפי האמור נראה כי ביאור נשגב זה הוא השלמה לביאור הקודם של רבי יחזקאל מקאזמיר זי”ע, כי אחרי שזכה יוסף להשיג ברוח הקודש שעתידים בתי המקדשות להיחרב בגלל שנאת חנם, נתחכם להזהיר את אחיו, ונתכוון להזהיר גם אותנו צאצאיהם של אחיו השבטים: “אל תרגזו בדרך” – אם אתם רוצים לתקן הפגם של שנאת חנם שגרמה לחורבן בית המקדש ולקרב בכך את הגאולה, אל תרגזו בשלהבת אש של קנאות מדומה על הדרך בעבודת ה’ של חברך שהיא שונה משלך, אלא תקבל אותו ואת דרך התורה השלו באהבה, כי אל אחד לכולנו, וכל אחד יש לו דרך מיוחדת בעבודת ה’ לפי שורש נשמתו.

את ההמשך תלמדו במאמר עצמו, אבל הבה נזכור כולנו כי לא התלמוד עיקר אלא המעשה, לאהוב איש את רעהו אהבת חינם, לזכור מה שהזהיר יוסף את אחיו השבטים וגם אותנו הצאצאים: “אל תרגזו בדרך” – אל תרגזו על הדרך בעבודת ה’ של חברך שהיא שונה משלך, חסידים, ליטאים, ספרדים, אשכנזים. איך אפשר לשכוח מה שאמרו השבטים אל יוסף: “כולנו בני איש אחד נחנו” – בני אל חי: “ה’ איש מלחמה”, אל אחד לכולנו, וכל אחד יש לו דרך מיוחדת בעבודת ה’ לפי שורש נשמתו.

שבת שלום ומבורך

~  The Mamer in Loshon H’Kodesh is published weekly at the “Hamachne Hachareidi”

for subscription to the weekly newspaper, email news@hamachne.com. ~

~ Click the link below for the article in Loshon H’Kodesh and the English translation ~

Vayigash 5773

Translation Vayigash 5773

 

Advertisements

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out /  Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out /  Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out /  Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out /  Change )

Connecting to %s